<h1>צרור החיים הדרך השלישי סימן ז'</h1>
<h2>דף ד.</h2>
ומנהג ישראל שיוצאין מבית הכנסת אם יש תינוק למול שמלין אותו מיד. ואע"פ שכל היום כשר למילה, הזריזין מקדימין למצות.
<h2>דף סט.</h2>
ותינוק הנמול בשבת מרחיצין אותו בין לפני המילה בין לאחר המילה. וכן [מותר] [נ"א דרך] להרחיצו קודם מילה. ואותה הרחיצה מרחיצין אותו אפילו בחמין שהוחמו בשבת על ידי גוי שמחממן מעצמו. ואפילו עבר ואמר לי' לגוי זיל אחים. ואפילו עבר ישראל וחממן, דכל הני משום קנס הוא דאסרי' בעלמא שלא ליהנות מאלו המעשים, אבל היכא דעבר ועשאן במקום מצוה לא קנסי', ואם תאמר והא הרחיצה דלפני המילה בחמין שהוחמו בשבת האיך מותרת. והא מכשירי מילה נינהו וקימ' לן כרבנן דר' אליעזר דאסרי מכשירי מילה ואפילו בדבר שאין בו אלא משום שבות. וי"ל דהרחצת חמין שהוחמו בשבת קנסא הוא ובמקום מצוה לא גזרו. ואחר המילה, בין ביום ראשון בין ביום שני בין ביום שלישי אפילו בחמין שהוחמו בשבת, והא דתנן (שבת קל"ד, ב') מרחיצין את המילה בשלישי שחל להיות בשבת, שנאמר (ברא' ל"ד) בהיותם כואבים. כ"ש ביום ראשון ובשני, דיותר מסוכן בראשון ובשני מבשלישי. וכן פסקו הגאונים ז"ל, וכן כתב רי"ף ז"ל. וכל זה שאנו מתירין לאחר המילה, בהוחמו בשבת על ידי גוי קא אמרי' וכדכתיבנא. והיכא דליכא גוי ואישתפוך חמימי ואבדור סימנין לאחר המילה, מחמין ושוחקין מפני הסכנה. ומיהו כל היכא דאיפשר לשנויי משנינן. וכדתנן (שם קל"ג, א') לא שחק כמון מערב שבת, לועס בשיניו, ולא יטרוף יין ושמן, אלא נותן זה לעצמו וזה לעצמו. והיכא דאישתפוך חמימי קודם מילה ואי אפשר להרחיצו לאחר המילה אלא אם יאמר לגוי להחם וקא מדחי ביה שבות דרבנן שיש בו מלאכה, אי נמי בדליכא גוי ויצטרך ישראל להחם מפני הסכנה, ר"מ ב"ן ז"ל כתב שאם יש חמין להרחיצו לפני המילה ואין לו להרחיצו לאחר המילה, שרוחצין אותו ומלין אותו, שאין כאן מכשירין דוחין כלום, ואחר שמל הרי כאן סכנת נפשות שדוחה שבת. ואין אומרין תדחה מילה כדי שלא להביא אותו לסכנה ונדחה שבת, אלא מילה עצמה דוחה שבת, ואין למצוה אלא שעתה [נ"א וסכנת נפשות שיש בה דוחה שבת]. ואין לדחות מילה מפני דחיית שבת שתבא לאחר מכאן מפני הסכנה. וראייתו מדקתני לא שחק כמון מערב שבת לועס בשיניו ולא קתני בשאין לו כמון תדחה. ומדקתני תקנתא ולא קתני דחייה ש"מ כדאמרי' דאנן לא דחינן. אבל הגאונים ז"ל וכן ר"מ ב"מ ז"ל לא התירו אלא בדאשתפוך חמימי ואיבדור סימני לאחר המילה, הא קודם מילה תדחה מילה, כיון דעל כרחיך אתי לידחויי שבת במשחק [סימנין] ומיחם חמימי, וכן כתב הר"ז [נ"א הר"ח] ז"ל. וכן דעת רבי' הרשב"א ז"ל. והיכא ששכחו ולא הביאו אזמל מערב שבת, אם איפשר להביאו דרך גגות, כגון כששבת האזמל בגג לדידן דקי"ל דאחד גגות ואחד חצירות ואחד מבואות ואחד קרפיפות רשות אחד הם לכלים ששבתו בתוכן, מביא אזמל אפילו ישראל. אבל שבת בתוך הבית ואי אפשר להביאו אלא דרך רשות הרבים ועל ידי גוי, אסור למימר לגוי להביאו. דכל דבר שעשייתו עלינו אסורה משום שבות מותר לומר לגוי לעשותה כדי לעשות מצוה בזמנה. והבאה דרך רשות הרבים אסורה עלינו משום הוצאה. כן דרך רבי' אלפאסי ז"ל, וכבר האריך הרבה, וכתב (דכן) דעת בעל הלכות גדולות, ודרכו היא הישרה כמו שכתבנו.
